מתים על החיים (באנגלית: The Bucket List - "רשימת המשימות" בתרגום חופשי).

טיסות לילה הן אתגר לא קטן, אבל לפעמים הן גם הרגע המושלם לשלוף סרט טוב ולשקוע ברגע של שקט עם עצמנו.

כך, בנסיעת העבודה האחרונה שלי לאירלנד, כשהמחשבות נודדות בין החיים, האושר, והאיזון העדין שבין עבודה לחיים, מצאתי את עצמי מול הסרט "מתים על החיים" (או בתרגום חופשי, "רשימת המשאלות").

מעולם לא ראיתי אותו קודם, ואמרתי לעצמי – זה הזמן!

מה שלא ציפיתי, זה שהסרט יגרום לי להרהורים כל כך משמעותיים. הוא גרם לי לעצור ולשאול את השאלות הגדולות באמת: מה חשוב לי באמת? האם אני חיה מתוך חיבור אמיתי למה שאני אוהבת? והאם יש לי את האומץ להגשים את החלומות שלי?

הסרט עוסק בסיפוריהם של קרטר צ'יימברס, מכונאי פשוט ומשפחתי, ואדוארד קול, איש עסקים עשיר וציני. שניהם מקבלים את הבשורה שנשארו להם חודשים ספורים לחיות. במפגש מקרי, הם מחליטים ליצור "רשימת משאלות" הכוללת את כל הדברים שהם רוצים להספיק לפני שיגיע יומם. הם יוצאים למסע, שמוביל אותם גם להגשמת חלומות גדולים וגם להבנה עמוקה לגבי עצמם.

האם זה מובן מאליו שדווקא אדוארד ניצל וקרטר לא?

הסרט חידד בי את מה שאולי אנחנו נוטים לשכוח: יש הבדל עצום בין לחיות מתוך ציפיות לבין לחיות מתוך תשוקה. יונג דיבר על זה, כשחילק את החיים הבוגרים למחצית ראשונה ושנייה. המחצית הראשונה מוקדשת לפעולה בעולם, למטרות חברתיות וקריירה; המחצית השנייה, לעומת זאת, מזמינה אותנו להעמיק פנימה, לתהליך האינדיבידואציה – מסע אישי ומשמעותי למימוש העצמי.

המסע של קרטר ואדוארד משקף בדיוק את הרעיון הזה. אדוארד חי בלי עכבות, עם נכונות להשתנות ולשחרר כל רסן. הוא הסכים להתמודד עם עצמו ועם עולמו בלי לפחד להפסיד. קרטר, לעומתו, נותר בקונפליקט פנימי בין האגו לבין ה-SELF, בין מה שמצופה ממנו לבין מה שלבו באמת רוצה.

הסרט גרם לי לחשוב על "רשימת המשאלות" שלי ולשאול את עצמי: האם אנחנו באמת צריכים להמתין לבשורה קשה כדי ליצור אותה? אולי ההשראה יכולה לבוא גם מתוך החיים עצמם, מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

אולי, כדאי לנו ליצור את רשימת המשימות כבר היום – לא כמשימה נוספת, אלא כחיים במלואם.

במיוחד עכשיו, בתקופה כל כך לא שפויה ושבורה, אנחנו צריכים להחזיק במשהו כדי לשרוד,אז רשימת המשימות כיאלו זה כבר הסוף, היא דרך הנהדרת לחיות עכשיו!