כוחה של טראומה

טראומות הן חוויות קשות ומכאיבות.

הן יכולות להשאיר חותם עמוק ולהשפיע על כל תחומי החיים.

חוויות כמו אובדן, התעללות, אלימות, פרידות עלולות לגרום לטראומה נפשית משמעותית.

חלק הגדול מהאנשים יצמח מהטראומה ויהיו להם חיים נורמטיביים ובריאים וחלק אולי יפתח תסמינים קשים של דיכאון, חרדה, זיכרונות חוזרים ותחושת ניתוק.

למרות שטראומות הן חוויות קשות, קיימים היום המון כלים וגישות טיפוליות שיכולות לסייע בתהליך ההחלמה.

גם סביבה תומכת, משפחה וחברים טובים יכולם ממש לסייע ולעזור בתהליך התיקון וההחלמה.

הנה סיפור אישי שיכול לעודד שזה אכן אפשרי.

23.02.1991 , 03:00 לפנות בוקר, המונית הגיעה.

אני נכנסת למונית עם המשפחה שלי.

אנחנו בדרך לשדי תעופה לטוס לישראל.

המונית מתחילה לנסוע, אני מסובבת את הראש לאחור ורואה אותה.

אני רואה את עלמה. הכלבה שלי שרצה אחרי המונית.

עלמה הייתה הכלבה שלי מספר שנים שהייתי נערה והיא הייתה הבסטי שלי.

כמה חודשים לפני העלייה לישראל, התבקשתי למצוא לה בית חם ולמסור אותה.

הוסבר לי שאין אפשרות לקחת אותה לישראל.

בכיתי , התעצבנתי , כעסתי אבל מצאתי לה בית חם ומסרתי אותה.

אני לא צריכה לתאר לכם את התחושות כי אתם יודעים איך זה.

באותם רגעים נשבעתי לעצמי.

"לא יהיו לי עוד כלבים, לעולם לא ירצה עוד כלב."

המשפטים הנחרצים האלו הם חלק מההגנה העצמית כדי לא לחוות את הכאב ואת הטראומה שוב.

באותו היום שנסענו במונית לשדי התעופה , היא באה להיפרד ממני סופית.

היא רצה אחרי המונית די הרבה זמן ואז היא נעלמה.

אני חשובת שאמרתי למישהו מהמשפחה שראיתי אותה רצה אחרינו.

כשעלינו לישראל, כמה שבועות לאחר כן, אלכס אחי הביא הביתה כלב שחור גזעי מהמם שהוא מצא ברחוב. היה גשם וקר והוא רצה לתת לו בית חום.

לא צלחנו את זה, הנפש הייתה עדיין פצועה ולא השארנו אותו אצלנו.

כך עברו להם שנים רבות ובאמת לא חשבתי בכלל על האופציה שיהיה לי כלב.

לפני 11 שנים, הילדות שלי היו עקשניות מאוד ולא ויתרו לי. הן ביקשו וביקשו ואני אמרתי לא ולא.

סיפרתי להן את הסיפור שלי ואמרתי להן שקשה לי מאוד ואני לא רוצה לחוות את זה שוב.

מפה לשם הן שכנעו אותי והבאנו את ג'וני הביתה.

היא הייתה בת חודשים, ממש קטנה ומתוקה. עשתה הרבה באלגן ודי מהר הפכה להיות תחת טיפולי ...

באותו הרגע , הלב שלי נפתח שוב והתאהבתי בה עמוקות. טראומת העבר , עברה.

אני עדיין זוכרת את עלמה, אבל אין לי כבר כאבים ועצבות קשה . זה עבר עם הגעתה של ג'יוני.

היום היא בת 11 ובצורה הכי לא מתוכננת היא הפכה להיות כלבה טיפולית בקליניקה שלי.

כמה כוח מרפא יש לה, היא יוצרת קשר אוהב עם המטופלים ומעניקה להם תמיכה ריגשית.

חצי שעה לפני שהם באים היא כבר יושבת ליד הדלת ומשקשקת לה בזנב.

ממש מצפה להם וכשהם באים היא מקבלת אותם עם המון אהבה.

זה כל כך עוזר ושובר את המתח שכל מפגש מתחיל עם אנרגיות ממש טובות גם אם הם הגיעו טרודים או עצבניים.

היא תמיד מתיישבת קודם כל איתם ונותנת להם ללטף אותה ואז היא קופצת בחזרה אליי, מוכנה להתחיל להקשיב למה שיש להם לספר ובאמצעות המבט שלה מראה להם את האמפטיה שלה.

הכלבים עוזרים ליצור סביבה נעימה, חוויה טיפולית ייחודית ומעצימה.

אז בזכות הבנות המהממות שלי, התגברתי על הטראומה הפרטית שלי ואם לא הן, יש מצב שלא, כי די שמתי את זה בצד לאורך השנים.

אנחנו שמים בצד את הדברים שכואבים לנו אבל גם מפספסים בו זמנית את הנפלאות.

אם ננקה ונתגבר על זה, נזכה להרגיש שוב.

לפעמים צריך מישהו הזה שיעזור ויעודד לפתוח את הלב ולהתגבר על הכאבים ועל הטראומות העבר.

מוזמנים להפנות אלי באהבה ,

אני וג'יוני